מאמר דעה מאת: אמיר רסקין, שותף בחברת B-Pro

a1

בעלי השליטה, ישירות או באמצעות הדירקטורים מטעמם, נוטים לפסוח על חלק מהותי בשיטת ניהול החברה. הם מקפידים להיות חלק מהחשיבה על אסטרטגית החברה ולאשר אותה. ואז, ברוב המקרים, הם מכוונים ובוחנים את התנהלות החברות שבבעלותם בעיקר במבחן התוצאה (כמה מכרנו? מה הרווח במגזר הלקוחות הגדולים?) והמאמצים (התקדמות הפרויקטים שבמסגרת האסטרטגיה.)

מי שחווה שימוש (כמוני) במכשיר המופלא העוזר לזהות מכשולים בדרך, יודע שאי אפשר עדיין לנהוג “עיוור”, הוא מתריע בשני מצבים – התקרבות לרכב במהירות הנראית קרובה לתאונה או סטייה מהנתיב. יחד הם מכסים את רוב המצבים המסוכנים, דהיינו איך לא לנסוע. עכשיו אני משלב GPS שאומר לי באיזו דרך כן לנסוע. בעקרון, שילוב שני הפתרונות הנ”ל היה אמור לאפשר לי לעבור לנהיגה עצמאית של הרכב. אז זהו, שלא. נהיגה כזו לא הייתה משיגה שום דבר ממטרותיי ה”אמיתיות”.

מה שחסר לי זה בדיוק מה שחסר לבעלי השליטה ולדירקטוריונים של חברות – האם אני נוסע בדרך הנכונה? או במילים אחרות – לאן אני רוצה להגיע? מה אני מנסה להשיג כדי שהיום שלי יהיה מושלם? במהלך של יום טיפוסי, אני צריך לקנות לחם מהמאפיה (אם היא פתוחה לפני 9), אח”כ לנסוע לפגישה עם הלקוח שלי (לפי מה שכתוב ביומן הממוחשב אם הם לא יזיזו את הפגישה למקום אחר), מתישהו בדרך גם לתדלק (בתחנה שמכבדת את כרטיס התדלוק שלי, במחיר הזול ביותר ובאיכות טובה של הדלק), אני לא רוצה לקבל דוח חנייה (לפי תו החנייה העירוני שלי והשעה הספציפית) וכולי.

בחברה, ה”לאן אני רוצה להגיע” כתוב באסטרטגיה שלה. הרי אני לא רוצה לנסוע דווקא ברחוב בן גוריון – אני רוצה לקנות את הלחם. אני לא רוצה בהכרח תחנת דלק כלשהיא – אני רוצה עלות דלק מינימאלית, אני לא רוצה לנסוע עד 80 קמ”ש – אני רוצה זמן נסיעה מינימאלי בלי לקבל דוח תנועה. אנלוגית – רחוב בן גוריון, תחנת הדלק, 80 קמ”ש הם המאמצים והתוצאות של החברה. במקרה האישי שלי – המאמצים כוללים נהיגה, חנייה, פגישה וכד’, התוצאה היא יום נינוח ומספק (“אושר”), כשאחזור הביתה ואסכם לעצמי את היום לא מספיק לשאול “האם היום עשה אותי יותר מאושר?” – השאלות יהיו “האם קניתי לחם? האם הצלחתי להימנע מאירועים לא נעימים בדרך? האם בצעתי את כל הפגישות באופן מדויק?”

הסיבה היא שאי אפשר לנהל לפי יעדי על (לדוג’ – דיווידנדים לבעלי מניות, רווח נקי, מכירות, הוצאות). האסטרטגיה היא תחנות הביניים (“הדרך”) בדרך אל האושר, תחנות ביניים באסטרטגיה של החברה כוללות אנשי מכירות בעלי יכולות משופרות, הצעות ערך מוצלחות שלקוחות אוהבים, תפעול יעיל וכד’.

האסטרטגיה היא מכלול הפעולות וההישגים שארגון בוחר לנקוט בהם כדי להביא להשגת יעדי העל שלו. במקרים רבים היא גוזרת הצלחה או כישלון על החברה ולכן קריטית במחזור החיים של החברה. האסטרטגיה טומנת בחובה חשיבה רבה, ייחודית והיא פורצת דרך בדרך כלל. בעלי השליטה והדירקטוריונים מבינים את זה ולכן מקפידים להיות מעורבים בבנייתה ובאישורה. היא בנויה על הנחות יסודיות ושרשרת של היקשי סיבה-תוצאה שחייבים להיות מנוהלים באופן שוטף. ההזנחה של ניהול ביצועי האסטרטגיה היא, באופן מפתיע, נפוצה מאוד.

ניהול ביצועי האסטרטגיה חייב להיות חלק מהדיאלוג של בעלי השליטה ו/או הדירקטוריון על הנהלת החברה. במסגרת דיונים שוטפים – חודשיים, רבעוניים ובוודאי שנתיים כהמשך הטבעי של ההחלטה על האסטרטגיה. ביצוע מופתי של ניהול ביצועי האסטרטגיה מחייה את האסטרטגיה, מנהל אותה כמסגרת פעילה ובועטת ושם אותה במרכז הדיונים ותשומת הלב של בעלי השליטה והדירקטוריונים. כך למשל, מחקר אקדמי מקיף שבדק 150 חברות הנסחרות בנסד”ק מצא כי לאורך שלוש שנות המחקר, 50 מתוכן שניהלו באופן מופתי את ביצועי האסטרטגיה הכפילו את הערך לבעלי המניות בהשוואה ל – 100 חברות שלא ניהלו.